"העיסוק של אליחי בנושא כה מוכר ועל-ידי כך כה שביר באומנות כציור דיוקנאות הפתיע אותי כפי שהפתיעה אותי מידת כישרונו הייחודי כשהגיע אלי אל הסטודיו במקרה. השילוב של אדם שלא זכה להשכלה רשמית במוסדות גבוהים לאמנות יחד עם מבט אמיץ אל עבר התרבות העכשווית והיכרות עמוקה בטכניקות מסורתיות מייצר אמירה חדשה ומרעננת."

(האמן דוד בוסקוביץ')

 

בסדרת דיוקנאות זו, מעטו מביא לידי ביטוי מצבי-צבירה דמיוניים של דמויות אמתיות. דיוקנאות האמנים הישראלים המרכיבים סדרה זו מייצגים את המהות האקלקטית של המוזיקה והתרבות הישראלית. חלק מן הדמויות האלה, ואולי כולן, מזוהות באופן עמוק עם החברה הישראלית והן מייצגות כל אחת בדרכה שלה זרם חיים שונה בחברה הישראלית. מעבר לייחודיות הטמונה בכל דיוקן בסדרה זו, על-ידי הצבתם זה לצד זה וזה מול זה יוצרים הדיוקנאות מעין חדר מראות שהתרבות הישראלית משתקפת בו.  

 

דיוקנאות האמנים הישראלים שמעטו בחר לצייר אינם מציגים רגע נתון וחד-ממדי אלא עולם של ניגודים או מהלכי חיים שלמים, מרוכזים בנקודה אחת. אפשר לתאר נקודה זו כתוצאה של התבוננות מחושבת בפרטים המייחדים כל אמן ועיבודם במסגרת בדיונית, שניתן לכופף בה גם את החומר העיקש ביותר לסיפור חיים חדש. בדמות החדשה שנוצרת כך, מצוי עולם כפול של עובדות ודמיונות, שהעיקרון המאחד אותם נובע מעולמו הפרטי והמורכב של מעטו:

 

"...הדמות הופכת לנוזלית ופלסטית ואני מנסה "לחמם" אותה בעזרת הדמיון עד שהיא נמסה לתוך החלומות שלי והבד. רוב הדיוקנאות שציירתי עבור "נקודת התכה" מציעים רגע דמיוני מיוחד ואישי אבל במקרים מסוימים השארתי את הדמויות כפי שהבטתי בהן מתצלום או מודעה בעיתון מפני שכבר כאובייקטים מצולמים הביעו את עצמם כחלומות בהקיץ".

(הצייר אליחי מעטו)

 

הדיוקן הראשון שמעטו השלים עבור סדרה זו, "ריקוד המכונה", מציג את יובל בנאי כסייבורג. אבל, ההשראה לדיוקן היא השיר האינסטרומנטלי של משינה "ריקוד המכונה" שבנאי איננו שר בו. אופן צימוד זה בין הכותרת, תוכן השיר והדימוי נועד לייצר זיהוי של הלהקה כולה בתוך בנאי והופך את דיוקנו לפורטרט של הלהקה כולה. דוגמא להתכה דמיונית נוספת אפשר למצוא בדיוקנו של ישי לוי העוסק בנקודת המעבר האישית שלו מן הכלא אל החיים. דיוקנו מנציח מאבק בלתי מוצלח בסורגים הנכרכים סביבו ולמרות שהשתחרר מהכלא, הופכים לחלק ממנו.

 

כך כל הדיוקנאות בסדרה זו, כלואים בין המציאותי לדמיוני, כמעט בניגוד לטכניקה המדויקת והמדודה בה צוירו. טכניקת השכבות בה נוצרו הדיוקנאות בסדרה זו, בהדרכתו וליוויו של האמן דוד בוסקוביץ בתל-אביב, דורשת מעין יציבות של הדימוי. לכן, קדמו לדיוקנאות כמה שלבים של רישומים מתווים המעניקים יציבות לדמיונות חולפים.

 

כתיבה ועריכה: יוסי אברמוב

​